מאירי על נזיר ל״ח

1 כבר ביארנו במשנתנו שכל איסורי נזיר מצטרפין זה עם זה וכן ביארנו בפרק ראשון שכל שנדר בנזירות אף לאחד מאיסורי נזיר נעשה נזיר בכלם ואם כן ר' שמעון שאינו סובר באיסורי נזיר שיצטרפו וכן שסובר שאינו נזיר עד שיזיר מכלן או שיזיר בסתם אין הלכה כמותו באחת מהן:

2 זה שביארנו שאין היתר מצטרף לאיסור אף בנזיר לא סוף דבר באיסורי אכילה שבו אלא אף ברביעית יין שלו אם נטל פחות מרביעית יין והשלימו במזיגת מים לרביעית אינו לוקה:

3 עשר רביעיות הן חמש אדומות ר"ל של יין ודם וחמש לבנות ר"ל של מים ושמן חמש האדומות סימן להם נזיר ועושה פסח שהורו במקדש ומת חמש הלבנות סימן להם חלת נזיר ומצורע שנפסלו בשבת וביאורן של ראשונות ר"ל האדומות א' נזיר ר"ל רביעית יין לאיסור שתייתו ב' עושה פסח ר"ל ארבע כוסות צריך שיהא בהן בכל אחד כדי רביעית ג' שהורו ר"ל שאם שתה רביעית יין אל יורה דכתיב בכהנים יין ושכר אל תשת בבואכם וכו' וסמיך ליה ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטהור ובין הטמא וכו' ד' במקדש ר"ל שאם שתה רביעית יין ונכנס למקדש חייב ה' רביעית דם ר"ל שדם המת מטמא במגע ובמשא ובאהל ושיעורה ברביעית ומ"מ רביעית דם הבא משני מתים טהור לא נאמרה אלא בבאה ממת אחד וזה שהביאוה כאן בבאה משני מתים אינה הלכה:

4 וביאורן של אחרונות ר"ל הלבנות א' חלת ר"ל רביעית שמן לחלות תודה של רביכה והוא ששלשת מיני מצה היו באין בתודה חלות ורקיקין ורביכין והיו באין עליהם חצי לוג שמן חציו שהוא רביעית לרביכין ורביעית הנשאר חציו לחלות וחציו לרקיקין ב' נזיר ר"ל רביעית שמן שהיו נותנין ברקיקי נזיר ג' מצורע והוא רביעית מים למצורע דכתיב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה על המים החיים ונאמר בסוטה מים שדם הצפור ניכר בהם וכמה הם רביעית ומה שאמרו בסוף נגעים מביא פילי של חרס ובו חצי לוג מים שבוש הוא וראוי לגרוס רביעית וכן תמצא במשניות מדויקות ד' שנפסלו ר"ל שכל המשקין טמאין לפסול את הגויה ברביעית והוא שכבר ידעת שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה וחכמים גזרו על משקין טמאין שיטמאו כלים מגזירת משקה זב וזבה אבל אדם לא אלא שגזרו בכל השותה אותם שיהא שני לטומאה עד שיהא פוסל את התרומה ומפני שחששו שמא ישתה עמהם משקה של תרומה ויטמא משקה התרומה במשקה טמא ונמצא אוכל תרומה טמאה ולא גזרו בכך אלא בשתיית רביעית ה' בשבת ר"ל ששיעור השופכין ר"ל מים סרוחין להוצאת שבת ברביעית אבל יין ומים ושמן ודבש יש בהוצאתן שיעור מועט מזה כמו שביארנו במקומן:

5 אף נטילת ידים שיעורן ברביעית ואם נטל בפחות מרביעית אינו כלום אפילו לאחד וכל שיש בכלי רביעית נוטלין ממנו אפילו שנים בבת אחת ר"ל שיהא הקלוח יורד מידיו של ראשון לידיו של שני ויש מקילין אף בזה אחר זה ושיטול השני במה שנשאר לראשון ולא יראה כן וכבר ביארנו הענין בסוף מסכת ברכות במה שחברנו שם בדיני נטילת ידים ולא מנאוה בכלל אלו שהוזכרו מפני שמכיון שהוכשרו אף לשנים אין כאן רביעית גמורה לאחד:

6 ולענין ביאור בעל התלמוד הקשה ליחשוב נמי רביעית דנטילת ידים ר"ל לדעת האומר לאחד ולא לשנים ותירץ בפלוגתא לא מיירי כלומר דהא לרבנן אף לשנים ואין כאן רביעית והוא סובר כרבנן ופירושו בפלוגתא כלומר במה שאין דעתו כן אף על פי שיחיד אמרה לא הזכיר ורביעית דם הבאה משני מתים שהזכיר דרך רבותא הזכירה שהרי מ"מ אע"פ שאין הלכה כן נמנה מיהא רביעית שבמת אחד:

7 אף לענין סוטה אמרו שאחר שהביא המגלה מביא פילי ר"ל שבר של חרס חדשה שלא נעשית בו מלאכה מעולם ונותן לתוכו חצי לוג מן הכיור ונותן שם מעפר המשכן ומן הדברים המרים ומוחק המגלה לתוכן ואע"פ שר' חלק בה לומר רביעית לא הזכירה בכלל הרביעית שהוזכרו שלא חשש לדבריו במקום רבים במה שאינו סובר כן:

8 כבר ביארנו בשלישי של ברכות שאף על פי שמי רגלים אסור לקרות את שמע כנגדן אם שפך עליהם מים מותר אפילו היו מי רגלים כנוסים לתוך כלי ושפך לתוכו מים מותר וכמה נותן לתוכה רביעית הן ששפכו שם קודם שיהיו מי רגלים לתוך הכלי הן ששפכו אחר שהיו שם מי רגלים וזה שלא הוזכרה כאן מפני שרבים היו חלוקים עליה לומר בכל שהו ואף הוא סובר בה כרבים ומ"מ הלכה כר' זכאי שאמר בה ברביעית:

9 כל הטמאים לא עלו מטומאתם אלא בטבילה שגוף הנטבל עולה בהם ושיערו באדם ארבעים סאה ובכלים לפי מה שהן ומ"מ אף למחטין וצנורות צריך רביעית וזהו הקרוי רביעית דמקוה ואף ברביעית דוקא לטומאתן אבל לטבילת כלים הניקחים מן הגוים לעולם בארבעים סאה שנאמר בהם אך במי נדה יתחטא ואף לענין טומאה אף על פי שכך הוא מן התורה חזרו חכמים ובטלוה להצריך ארבעים סאה אף למחטין וצנורות גזרה שמא יטבילו כלים גדולים בפחות מארבעים סאה וכמו שאמרו זה הכלל כל שאדם טובל בו ידים וכלים טובלין בו ומ"מ דוקא במקוה אבל מעין מטבילין בו מחטין וצנורות אף בפחות מרביעית אפילו בכל שהוא הואיל וגוף המחט עולה בו והוא שאמרו מעין בכל שהוא ר"ל לענין כלים ומקוה בארבעים סאה ומאחר שלא אמרו ומקוה ברביעית לענין מחטין דקאי בהו אלמא שאחר גזירה נאמרה ואף על פי כן מעין בכל שהוא ולענין ביאור הגירסא הנכונה והא איכא רביעית דמקוה ותירץ בר מההיא דבטלוה רבנן ובקצת ספרים גורסין והא איכא רביעית דמקוה דתנן ר' אליעזר אומר רביעית מים שאובין פוסלין את המקוה וגירסא משובשת היא שאלו הקשה כן היה לו לתרץ בפלוגתא לא מיירי שהרי זו דעת יחיד ולענין פסק אין שאיבה פוסלת אלא בשלשת לוגין כמו שביארנו במקומו:

10 זה שנאמר בתורה באיסורי נזיר ענבים לחים ויבשים מיותר הוא שהרי שניהם היו בכלל ענבים הא לא בא אלא שאם אכל שניהם יהא חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו אף על פי שטעם אחד הוא הואיל והם שני שמות מכאן אתה למד לכל איסורי נזיר אף על פי שהם שוים בטעם אחד ומין אחד הואיל והם שני שמות לוקה שתים אפילו באכילה אחת ובהתראה אחת כל שאכל כזית מכל אחד מהם והותרה מכלם ונמצא שאם אכל ענבים וחרצן וזג וצמוקים ושתה רביעית יין אפילו חדש שטעמו וטעם הענבים אחד לוקה חמש מלקיות אף בהתראה אחת שהרי בכל אחד מהם לאו אחד בפני עצמו הואיל וחלקן הכתוב בלחים ויבשים אף כל המפורשים שבהם נתחלקו זה בעצמו וזה בעצמו ללאו מיוחד לכל אחד ולוקה עוד מלקות ששי משום לא יחל ששוה בכל נדר כמו שביארנו אבל אינו לוקה עליהם לאו שביעי מדין מכל אשר יעשה מגפן היין שלאו שבכללות הוא ואין לוקין עליו והוא שאמרו כאן בגירסא מדוייקת אמר אביי אכל חרצן לוקה שתים ר"ל אחת מלאו של חרצן ואחת מלאו אשר יעשה מגפן היין אכל זג לוקה שתים זג וחרצן לוקה שלש ר"ל אחת משום חרצן ואחת משום זג ושלישי מכל אשר יעשה וכו' רבא אמר אינו לוקה אלא אחת ר"ל אחת על כל פרט ופרט הא מכל אשר יעשה לא שאין לוקין על לאו שבכללות ומה שאומר איכא דאמרי תרי הוא דלא לקי ואיכא דאמרי אפילו חדא לא לקי כך פירושו איכא דאמרי שאם לא הותרה מצד הפרט אלא מצד הכלל לוקה מיהא אחת על כל הפרטים ואיכא דאמרי אפילו חדא לא לקי הואיל ולא הותרה אלא מצד הכלל וכן הלכה וכבר ידעת שהרבה בלבולין ונסחאות ושינוי פירושין נאמרו בשמועה זו ובכיוצא בה בנא ומבשל ורחים ורכב המבוארות במקומן וכבר הרחבנו בביאור עניניהם בכדי היכולת בתשיעי של מציעא:

11 נזיר שהיה שותה יין כל היום בהתראה אחת אף על פי שבדיני שמים חייב בכולן אינו לוקה אלא אחת ר"ל אחת משום יין שהרי מ"מ לוקה הוא שנים מצד לא יחל דברו ואם התרוהו על כל שתיה ושתיה לוקה על כל אחת ואחת כמנין התראותיו כל ששתה רביעית אחר התראתו:

12 כבר ביארנו לשיטתנו שאם שתה רביעית יין ורביעית חומץ חייב שתים הואיל ושני שמות הן ושגדולי המחברים חלקו לומר שאינו לוקה אלא אחת הואיל וכתוב בהן חומץ יין נראה שהכתוב עשאם אחד מ"מ יראה שסוגיא זו סועדת לשיטתנו ממה שאמרו בה הא שייר עינבי דקרוס כלומר שלוקה אף עליהן אף על פי שלוקה מצד היין והחומץ בכלל עינבי דקרוס הוא ושמא עינבי דקרוס אינו בכלל יין אבל חומץ בכלל יין הוא ולמדת שאם אכל עם אותם שהוזכרו עינבי דקרוס לוקה אף עליהם וכן בבין הבינים על הדרך שפירשנו למעלה וכן בבוסר:

13 לענין ביאור זה שאמרו אלא אמר רב פפא לא תנא מידי חמש פירושו שלא הוזכרו בבריתא חמש אלא לוקה סתם ופירושה לוקה כפי הראוי ושאל אם כן אמאי אותביה ושבשוה לבריתא לאקשויי מינה ותירץ אנא סברי דסברא הוא בידיה והקשיתי לו מן הבריתא להחזירו והוספתי דרך גירסא מה שהייתי אני סבור בפירושה השתא דידענא דגמ' היא בידיה ולא הדר ביה פשפשתי בדברי ומצאתי שאפשר לפרש הבריתא בדרך אחרת שאין בה קושיא ומ"מ הלכה כרבא: